חברים, עקב מחסור חמור במנות דם , תחנת מד"א ראשל"צ עורכת מבצע התרמה מיוחד ופותחת את חדר ההתרמה ביום חמישי הקרוב 2.2.2012

* אנא השתדלו להגיע ולתרום ולהביא חברים משפחה וכו'

* ההתרמה תתבצע בימים: ראשון: 17:00-19:00  באופן קבוע !

* מיקי אלון

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 הוא החוק המסדיר מתן שירותי בריאות לתושבי ישראל באמצעות קופות החולים.

החוק נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1995 ויצר מהפכה בזכויות תושבי ישראל לקבלת שירותי בריאות, בדרכי מימונם ובתכולתם. החוק ביקש להשתית עקרונות של "צדק, שוויון ועזרה הדדית" (סעיף 1 לחוק). החוק נחקק כארבע שנים לאחר שהוגשו לממשלה המלצות ועדת נתניהו, שהמרכזית שבהן הייתה לחוקק חוק שכזה. חיים רמון יזם את החוק וקידם את חקיקתו, תחילה כשר הבריאות בממשלתו של יצחק רבין ולאחר מכן כיושב ראש ההסתדרות.

מימון שירותי הבריאות

עד לחקיקתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי מומנה פעילותן של קופות החולים באמצעות דמי חבר ששולמו להן, לעתים כחלק מדמי החבר לארגון העובדים ששלט בקופה. החברות בקופה הייתה וולונטרית, ותושב שלא שילם דמי חבר לא זכה לביטוח בריאות. חלק מהכספים שנגבו כמס בריאות על ידי ארגוני העובדים הופנו למשכורות ולהוצאות ארגוניות. מנגנון הגבייה היה כפול שכן לעתים לאותה קופת חולים היו מספר גובים מטעם ארגונים שונים. 'חוק ביטוח בריאות ממלכתי' קובע שכל תושב במדינה מבוטח בביטוח בריאות באמצעות אחת מקופות החולים, כבחירתו. דמי ביטוח בריאות נגבים ישירות על ידי המוסד לביטוח לאומי באמצעות אותו מנגנון גבייה, בהתאם להכנסתו של התושב, ומועברים לקופות החולים.

עם כניסתו לתוקף, הוסיף החוק לביטוח הבריאות עוד כמיליון תושבים, שלא היו מבוטחים קודם כלל או מבוטחים חלקית. המבוטחים החדשים נמנו בעיקר על השכבות החלשות (אם כי בחלקם הקטן היו גם עשירים שלא נזקקו לקופת חולים). כך, סך מס הבריאות, ששילמו המבוטחים שנוספו, היה נמוך במידה רבה מעלות השירותים הרפואיים שסופקו להם. כתוצאה מכך, התחייבה העלאת מס הבריאות (שבוצעה, בין היתר, על ידי העלאת תקרת ההכנסה החייבת במס) וגדלה המעמסה על כלל החברים הוותיקים של קופות החולים (ובהן קופת חולים כללית) ובעיקר על בעלי הכנסות גבוהות יחסית.

סל הבריאות

סל הבריאות ובשמו הרשמי סל שירותי הבריאות‏ (זוכה גם לכינוי הנפוץ אך השגוי, סל התרופות) הוא רשימת השירותים הרפואיים והתרופות הניתנים לתושבי ישראל על ידי קופות החולים, במימון המדינה, בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. הרשימה המפורטת של תכולת סל שירותי הבריאות מופיעה בתוספות לחוק.

היסטוריה

קודם לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי נבדלו קופות החולים זו מזו בשירותי הבריאות שסיפקו, כל אחת על פי ההסדר שלה עם עמיתיה.

כנקודת מוצא, עם כניסתו של החוק לתוקף, נקבע שסל הבריאות הבסיסי יכלול את:

1. שירותי הבריאות שנתנה קופת חולים הכללית לחבריה,
2. שירותי הבריאות שנתנה המדינה לתושב,
3. אשפוז יולדות ויילודים בהתאם לחוק הביטוח הלאומי.
4. שירותי רפואה בעבודה
5. התרופות שנתנה קופת חולים הכללית לחבריה.

קופת החולים הכללית נבחרה לעניין זה מתוקף היותה הקופה הגדולה ביותר.

כמובן, קיימים שירותי בריאות רבים שאינם כלולים בסל שירותי הבריאות, בהם טיפולים ותרופות חדשות שלא התקיימו בעת חקיקת החוק. הרחבות לסל הבריאות מוצעות על ידי קופות החולים, במסגרת הביטוח המשלים שהן מציעות לחבריהן עבור תשלום נוסף, ועל ידי חברות הביטוח, באמצעות פוליסות ביטוח בריאות שהן מוכרות.

במסגרת תקציב המדינה, נוהגת המדינה להגדיל את סכום הכסף המוקצב לסל שירותי הבריאות ולמנות ועדה ציבורית שקובעת אלו טיפולים ותרופות נוספות יוכנסו לסל הבריאות. בספטמבר 2009 הוציא בג"ץ צו על תנאי, לבקשת ההסתדרות הרפואית בישראל, המורה למדינה לנמק מדוע לא נקבע הסדר חקיקתי לנהלי עבודת ועדת הסל. בעקבות זאת, גובש "נוהל עדכון סל שירותי הבריאות" הקובע את נהלי העבודה של הוועדה ואת השיקולים שעל הוועדה לשקול בבואה לקבוע אלו שירותי בריאות יוספו לסל‏^[1].

[עריכה] המורכבות בקביעת סל הבריאות

בעלי האינטרסים בקביעת הטיפולים והתרופות הנכללים בסל הבריאות הם אלו:

• אוכלוסיית המדינה (המיוצגת על ידי הכנסת וזרועה המבצעת: משרד האוצר)
• אוכלוסיית החולים ככלל
• אוכלוסיית או קבוצת חולים במחלה מסוימת
• אוכלוסיית האנשים הבריאים
• הרופאים ככלל
• קבוצות רופאים (למשל מומחים במקצוע מסוים)
• חברות התרופות ככלל
• חברת תרופות ספציפית
• חברות המשווקות מוצרים שאינם תרופות (כגון אמצעי הדמיה, כלים לביצוע בדיקות או ניתוחים, וכדומה)

ניגודי האינטרסים בקביעת סל הבריאות הם עזים, המדובר בחיי אדם ובכסף רב מאוד (למעשה חלק גדול מתקציב הבריאות של המדינה).

מספר דוגמאות לניגודי אינטרסים:

• רופאים ואוכלוסיית החולים מול האוכלוסייה הכללית– לרופאים ולחולים אינטרס משותף שכל טיפול אפשרי יכלל בסל- כך יוכלו הרופאים לטפל כמיטב יכולתם והחולים לקבל טיפול מיטבי- אולם לאוכלוסיית הבריאים ייתכן כי עדיף להשקיע את אותו תקציב בפעולות מניעה, תרופות וטיפולים שאינם לצורך טיפול במחלה אלא משפרי איכות חיים בלבד (רק לצורך דוגמה- ניתוחים פלסטיים).

• חולים במחלה אחת מול חולים במחלה אחרת– בגלל שתקציב הבריאות וסל הבריאות הינם מוגבלים, על קובעי הסל להחליט באיזה מחלות לטפל יותר ובאילו פחות. (מצב אידילי בו כל חולה מקבל טיפול מיטבי אינו אפשרי למעשה באף מקום, כאשר רמת הרפואה גבוהה כמו בעשורים האחרונים).

• חולים מול חברות התרופות והרופאים– לחברות התרופות אינטרס לשווק את התרופה אותה הן מיצרות. למטרה זו מושקע כסף רב באוכלוסיית הרופאים לצורך קניית מתנות, חינוך בעזרת הרצאות, מימון כנסים רפואיים ועוד. לרופאים אינטרס בהמשך הקשר בינם לחברות התרופות בשל ההטבות הנ"ל וכן בשל עזרה של החברות במימון מחקרים אותם מעוניינים רופאים לבצע. לחברות אינטרס בקשר זה בשל השפעתן על הרופאים לרשום תרופות מסוימות לחולים ובכך להפעיל לחץ על המערכת להכניס תרופות וטיפולים לסל, וכן בצורה ישירה על חברי ועדת סל הבריאות. אינטרס זה מנוגד לעתים לטובת האוכלוסייה הכללית או אוכלוסיית החולים – כיוון ששיקולים זרים משפיעים במקרים רבים על הרופאים העוסקים בטיפול ובקביעת התרופות והטיפולים שיכללו בסל. שיקול כזה יכול למשל לגרום לתרופה המועילה במעט או בכלל לא להכלל בסל הבריאות בעוד תרופה אחרת המועילה יותר או ליותר אנשים תשאר מחוץ לסל.
• http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9C_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA

Where

מרכז קהילתי מזרח ראשון, שד' יעקב 50, ראשון לציון
תיאור
אחת לחודש נפגשים לשיר ולשיר….
על במת המופעים ב-מרכז קהילתי מזרח ראשון,
שד' יעקב 50, ראשון לציון
והפעם לכבוד חנוכה – נחגוג ונשיר משירי החג,
נדליק נרות חנוכה, "נטעם" סופגניה ונשיר עד כלות…
הישיבה סביב שולחנות
מילים מוקרנות על מסך גדול
מוגש כיבוד קל
כניסה – 40 ש"ח
חובה ! להזמין מקום מראש – 052-3010006

האזינו(דברים לב)

לעשות חשבון נפש כאן ועכשיו

עוד שנה, עוד סבב, והנה אנחנו מגיעים לסיומם של חמשת חומשי התורה שקיבל משה רבנו בסיני. בסופה של פרשת השבוע, הקב"ה מצווה על משה לעלות אל ההר שעליו הוא עתיד להיפטר מן העולם, "בעצם היום הזה" – כלומר, באמצע היום. (דברים ל"ב:48).

רש"י, שהינו הפרשן העיקרי על התורה, מציין שהביטוי – "בעצם היום הזה" – מופיע שלוש פעמים בתורה:

1. המשימה הראשית שהטיל הקב"ה על נח, הייתה לבנות את התיבה – משימה שארכה 120 שנה. יחד עם זאת, מספר המדרש, הטיל עליו הקב"ה משימה נוספת: במשך השנים הללו, נח היה אמור לנסות ולעורר את בני האדם לשנות את אורח חייהם המושחת ולשוב בתשובה, בכדי להימנע מהאסון שעומד לפקוד אותם.איש לא מתייחס אל נח ברצינות, ובמשך 120 שנה מתעלמים כולם מנבואות הפורענות שלו. האנשים בכדור הארץ התמהמהו, וסרבו להתייחס לאיתותי האזהרה. עד הרגע שבו הגשם החל לרדת…

   אבל בשלב הזה, כבר היה מאוחר מדי. זה היה הרגע בו התעוררו האנשים והבחינו במציאות שעומדת להתרחש מול עיניהם. הם נבהלו ואיימו להרוס את התיבה של נח, בכדי למנוע ממנו להיכנס לתוכה.

   בנקודה זו, מתערב הקב"ה ואומר: 'אני אכניס את נח אל התיבה. לא בהסתר ולא בלילה, בחסות החשיכה. אלא בגלוי, לאור היום!' – "בעצם היום הזה" (בראשית ז':13).

2. מחזה דומה מתרחש בסיפור יציאת מצרים. למרות שעברה על פרעה שנה איומה של מכות קשות והתראות בלתי פוסקות ממשה רבנו, עדיין הוא עומד בסירובו לאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים. עד שמגיעה המכה האחרונה… בה פרעה המוכה והמבולבל חוצה את העיר בריצה בחצות הלילה, ומתחנן בפני עם ישראל שיעזבו מייד (שמות י"ב:31).מה הייתה תגובתו של הקב"ה? פרעה כבר קיבל את ההזדמנות שלו, ולעם ישראל נאמר להישאר בבתיהם במשך כל אותו הלילה. הם לא יברחו כמו גנבים בלילה. נהפוך הוא, במקום זאת, הם יצאו ממצרים בגלוי ולאור היום – "בעצם היום הזה" (שמות י"ב:41).
3. המקרה השלישי שמוזכר ע"י רש"י, מצוי בפרשת השבוע שלנו, כשמשה עומד לפני .מותו המתקרב. "לא ניתן למשה לעזוב אותנו!", קוראים בקול בני ישראל. "אנו נעצור בעדו מלעלות אל ההר הזה!"מדוע רוצים בני ישראל למנוע את מותו של משה רבנו? משום שאינם יכולים להתמודד עם הפרידה ממנהיגם האהוב, שהוציאם ממצרים, שחצה להם את ים-סוף, שהוציא להם מים מן הסלע, וחשוב מכל, שלימד אותם את דברי התורה הקדושה.

   דמיינו לעצמכם! במשך 40 שנה במדבר, בני ישראל לא עשו דבר חוץ מלהתלונן באוזני משה רבנו. כעת, לפתע פתאום, כולם משנים את דעתם!

   אך ההחלטה כבר הוכרעה. הקב"ה אומר: "משה יעלה אל ראש ההר באמצעו של היום, לאור היום, כדי שיראו כולם שאין דבר העומד בפני רצון הא-ל "בעצם היום הזה".(דברים ל"ב:48).

חשבון נפש רוחני

שלושת המקרים הללו משקפים דפוס הרסני בטבע האנושי. אנחנו נוטים להתעורר ולפעול רק כשכבר מאוחר מדי. אנחנו לא מתחילים להתעמל ולעשות דיאטה, עד שהתקף הלב תוקף אותנו. אנחנו לא ניגשים לטיפול זוגי, עד שהפרידה כבר בלתי נמנעת. אנחנו לא מנסים לשוחח עם הילדים שלנו, עד שהם כבר מתרחקים מאתנו ומדרכינו…

אנחנו מטאטאים את הבעיה מתחת לשטיח, מקווים שהיא תיעלם מעצמה. אך בדומה לגידול ממאיר, הבעיה רק תגדל ותגדל… עד שיהיה מאוחר מדי.

אנחנו מטאטאים את הבעיה מתחת לשטיח, מקווים שהיא תיעלם מעצמה. אך בדומה לגידול ממאיר שרואים בצילום רנטגן, הבעיה רק תגדל ותגדל… עד שיהיה מאוחר מדי.

אז מהו הפתרון?

המסורת היהודית עוסקת בצורך לעשות "חשבון נפש", מאזן רוחני של רווח מול הפסד. בדיוק כפי שכל גוף מסחרי מעסיק רואה חשבון, הדואג לאזן את החשבונות השונים, כך גם אנו זקוקים למערכת קבועה שתעריך היכן אנו עומדים מבחינה רוחנית.

נסו לחשוב על התועלת העצומה שמכניסה מערכת כזו, למערכות היחסים שלכם, לקריירה ולהתפתחות הרוחנית שלכם! כאשר מציבים השגחה צמודה, סביר להניח שהבעיות הפוטנציאליות יגיעו לכלל פתרון בעודן באיבן, בטרם יהפכו לבעיות גדולות מאוחר יותר.

חשבון הנפש לא רק מגן עלינו מפני טעויות, אלא גם מגביר את היעילות שלנו בתחומים בהם אנו כבר משגשגים.

להלן ארבעה צעדים פשוטים לעריכת חשבון נפש:

1. נסו לחשוב: "כיצד הייתי רוצה שחיי ייראו בעוד 12 חודשים מעכשיו?
2. התחייבו להתחיל לבצע את השינויים הנדרשים כבר השנה.
3. ערכו תוכנית שתפרט כיצד תשיגו את המטרות הללו.
4. בקשו מהקב"ה לעזור לכם בביצוע התוכניות.

צעד אחר צעד

יתכן שתחלקו על כך ותאמרו: כולנו מתחילים עם כוונות טובות, אך עדיין איננו מצליחים אף פעם להשיג את מטרותינו. איך "חשבון הנפש" ישנה משהו?

ובכן, המפתח להצלחה הוא בהצבת מטרות מציאותיות ובעלות טווח קצר, שניתן לבדוק את התקדמותן באופן יומיומי. כמו תמרורי המרחק שמוצבים בצדי הכבישים, כך גם מטרות בעלות טווח קצר הן צעדים קטנים לקראת המטרה הסופית, ארוכת הטווח.

מכשול עיקרי שעוצר אותנו מלהתקדם הלאה, הוא ההרגשה שהמטרה שהצבנו לעצמנו "גדולה עלינו". אם המטרה שהצבנו לעצמנו היא מרוממת מדי ובלתי ניתנת להשגה, מובן שנתייאש מהר מאד מכל ניסיון להשיגה.

אך הגישה של היהדות היא שונה. בחלומו המפורסם של יעקב אבינו, הקב"ה מראה לו סולם שראשו בשמים. צמיחה, כמו טיפוס על סולם, חייבת להיעשות צעד אחר צעד, עם מטרות קטנות ומדורגות.

בכדי שהתוכנית תהיה נטולת-תקלות, קבעו לעצמכם שהמטרה הראשונה שתבחרו, תהיה הישג שתצליחו לבצע בוודאות. טעם ההצלחה יחזק ויעודד את הביטחון העצמי ואת המוטיבציה שלכם, ובאנרגיה הזו תוכלו להשתמש בכדי לשאוף למטרות גבוהות יותר.

נסו להגדיר מה יהיה "הצעד הראשון" שלכם לקראת המטרה המוחלטת ארוכת הטווח, כשמרגע זה, צעד זה הופך ל'מטרה קצרת-הטווח' שלכם. לאחר שתצליחו להשיג אותה, עברו הלאה ל"צעד השני" בדרך אל המטרה הסופית וכן הלאה.

זכרו, המסע הארוך ביותר מתחיל תמיד בצעד אחד קטן בלבד.

זכרו, המסע הארוך ביותר מתחיל תמיד בצעד אחד בלבד. ומכיוון שאין ביכולתנו לנבא את המשתנים שיצוצו בעתיד, כל מה שנשאר לנו לעשות, הוא להתקדם הלאה. צעד אחר צעד.

העובדה שאולי לעולם לא נגיע למטרה הסופית וארוכת הטווח שקבענו לעצמנו, לא צריכה לגרום לדאגה משמעותית בחיינו. יתכן שהמטרה הסופית היא להגיע ל"שלימות", אך ברוב המקרים הדבר כלל לא אפשרי. יחד עם זאת אנחנו עדיין רשאים לנסות. משום שזה הדבר היחידי שמצפים לו מאתנו.

לפקח על המערכת

אלמנט נוסף שחשוב להכניס למערכת חשבון הנפש, הוא "מגדל הפיקוח" – פיקוח מקרוב על התהליך ועל ההתקדמות בו.

בכל לילה, לפני השינה, התבוננו באירועי אותו היום, ונסו להכין את "המאזן היומי", כלומר, להעריך היכן הרווחתם או הפסדתם. לאחר מכן, ערכו תוכנית שמטרתה להפוך את היום שלמחרת ליעיל ופרודוקטיבי יותר.

שאלו את עצמכם:

• מה הצלחתי להשיג היום?
• האם השגתי את כל מה שרציתי?
• כיצד אשתפר מחר?
• מהן החולשות והכוחות שלי?
• מהו הרווח שלי? מהו ההפסד?
• באיזו מידה התקרבתי לעבר המטרה הסופית שלי?
• מה מעכב אותי מלצמוח מבחינה רוחנית?

דרושה משמעת עצמית רבה על מנת לשאול את השאלות הללו באופן יומיומי. השיטה הטובה ביותר היא להקדיש 10 דקות ביום, כ"זמן קדוש", שבו לא תהיינה שום הפרעות, לא של טלפונים ולא של פלאפונים. היכנסו אל תוך חדר ריק ונעלו אחריכם את הדלת. במקרהm הצורך, הרכיבו אטמי אוזניים.

למשך 10 דקות בכל יום, תהיו לבד עם עצמכם, בכדי לחשוב, להרהר, להעריך ולתכנן.

יום הכיפורים

רש"י ציטט שלוש דוגמאות של הביטוי "בעצם היום הזה", והתורה משתמשת במושג זהה ביחס ליום הכיפורים (ויקרא כ"ג:29).

מה הקשר בין הדברים? ביום הכיפורים, נחתם גזר הדין של כל יהודי לשנה החדשה. אך האם אנו מוכנים לכך, או שאולי התמהמהנו? האם אנחנו בכלל מעויינים לחוות את התחושה המטהרת והמזככת של התשובה?

ביום הכיפורים, רצונו של הקב"ה מתגלה בעולם, ואנחנו עומדים מול המציאות, בין אם נרצה בכך ובין אם לא.

עובדה זו מסבירה את האמרה הסתומה של הרמב"ם, האומרת שבמקרים מסוימים, כאשר מישהו מנסה להתחמק מהמחויבויות שלו, בית המשפט מחייב אותו להסכים, עד שיאמר "רוצה אני".

האם זה מציאותי? האם ניתן להכריח מישהו להודות שהוא רוצה משהו, בשעה שנראה שהוא לא רוצה?!

מסתבר, שבתוך תוכנו כולנו שואפים לעשות את הדבר הנכון. אנו רוצים להשתנות. אנו רוצים לצמוח. לפעמים רק צריך לעזור לנו להכיר בזה… עד כמה שזה עלול להכאיב.

ביום הכיפורים, הקב"ה מקלף מעלינו את הקליפות, ואנו מגלים את עצמנו בצורה החשופה ביותר. ללא מזון לגופינו. ללא מנעלים לרגלינו. רק נשמה חשופה שעומדת מול בוראה. המציאות הקשה של חיינו… ניצבת כעת על המאזניים… ממש לאור היום… "בעצם היום הזה".

נשמע מפחיד? אין צורך לחשוש. הפתרון הוא פשוט – לערוך חשבון נפש, לחשב היכן נמצא הרווח והיכן ההפסדים, ובהתאם לכך לערוך תוכנית "מתקנת" לשנה הבאה.

שבת שלום,

הרב שרגא סימונס.

http://www.aish.co.il/tp/sw/48854242.html